בין קדושים ל-אמור: על המתח הרוחני בין הישגי ההווה ליעדי העתיד

הקדמה: פרשת אחרי מות- 26 מצוות אבל פרשיות קדושים ואמור מלאות מצוות כרימון(סה"כ 140 מצוות, כמעט רבע מכל תרי"ג מצוות):

פרשה	סה"כ מצוות	עשה	לא תעשה
כי תצא	74	27	47
אמור	63	24	39
ראה	55	17	38
משפטים	53	23	30
קדושים	51	13	38

1.שלושה מעגלי השלמות שצריך לשאוף אליהם- בין אדם לחברו, בין אדם למקום ובין אדם לעצמו:

שלימות האדם הוא בשלשה פנים שאין האחד כמו השני. כי צריך האדם שיהיה שלם עם זולתו מבני אדם, וצריך שיהיה שלם בעצמו עד שהוא בריה שלימה וצריך שיהיה שלם עם בוראו דהיינו בדבר שמגיע לבוראו, ואלו ג' שלימות כוללים הכל 
(דרך חיים על אבות הקדמה ומבוא)

א.מצווה לדוגמא של בין אדם לעצמו: 

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ   לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ (שמות כ,יג)

ב.מוסר של בין אדם לעצמו:

וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים:(שמות ז,יט)

 אמר אל אהרן. לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן (רש"י,שם)

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם(שמות ח,יב)

אמר אל אהרן. לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה, לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול, ולקה על ידי אהרן:(רש"י,שם)

2.מפני שיבה תקום- מצווה אחת בשלשה מימדים:

מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה(ויקרא יט,לב)

א.בין אדם לחברו- לכבד את חכמתו ונסיון חייו אפילו אם הוא עם הארץ:

אמר איסי בן יודא שכל שיבה במשמע ואפילו ע"ה (קידושין לב:) אחר שהחכמה מצויה בו יותר מבזולתו ראוי לכבדו בעבור חכמתו(כלי יקר,שם)

ב.בין אדם למקום- לכבד תלמידי חכמים שקנו את חכמת התורה וכן לקום בפני ספר תורה:

ב1.לכבד ולקום בפני ספר תורה כי התורה היא קדמה לעולם ולכן שייך בה לשון שיבה:

 מִצְוַת כִּבּוּד חֲכָמִים: לְכַבֵּד הַחֲכָמִים וְלָקוּם מִפְּנֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט) מִפְּנֵי שֵֹיבָה תָּקוּם. וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס - מִן קֳדָם דְּסָבַר בְּאוֹרַיְתָא תְּקוּם. וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן פִּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לב, ב) אֵין זָקֵן אֶלָּא מִי שֶׁקָּנָה חָכְמָה, וְזֶה שֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב הֶחָכָם בִּלְשׁוֹן זָקֵן, הַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁהַבָּחוּר הֶחָכָם רָאָה בְחָכְמָתוֹ מַה שֶּׁרָאָה הַזָּקֵן בְּרֹב שָׁנָיו: מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁעִקַּר הֱיוֹת אָדָם נִבְרָא בָעוֹלָם הוּא מִפְּנֵי הַחָכְמָה, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר בּוֹרְאוֹ, עַל כֵּן רָאוּי לִבְנֵי אָדָם לְכַבֵּד מִי שֶׁהִשִּיג אוֹתָהּ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִתְעוֹרְרוּ הָאֲחֵרִים עָלֶיהָ.

(ספר החינוך - מצוה רנז )

פירוש ש'שיבה' משמע שהיא התורה שהיא נקראת 'שיבה' קדומה לעולם, גדולה יותר מן העולם, שנבראת קודם לו כנזכר ברז"ל, וזה שאמר 'שיבה דאורייתא סתם', פירוש שיקומו לכבוד ספר תורה שהיא התורה

(אמת ליעקב, שם)

ב2.לקום בפני תלמיד חכם:

מִפְּנֵי שֵׂיבָה, שֵׂיבָה שֶׁל הַתּוֹרָה סְתָם. תָּקוּם, מִכָּאן שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לַעֲמֹד בְּעָמְדוֹ (מכאן שצריך אדם לעמד) מִלִּפְנֵי סֵפֶר תּוֹרָה, וְכָךְ רַב הַמְנוּנָא (ייסא) סָבָא, כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה סֵפֶר תּוֹרָה, הָיָה קָם מִלְּפָנָיו וְאוֹמֵר: מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם. (כשהיה רואה חמש של התורה, היה עומד מלפניו) (עושה לו הדור) (והיה אומר, ' והדרת פני זקן) כְּמוֹ כֵן צָרִיךְ אָדָם לַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ מִלִּפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּמָקוֹם (בדיוקן) קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן. וְרָמַז לַכֹּהֵן הָעֶלְיוֹן (וכאן רמז לעתיק) הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁכָּתוּב וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן, שֶׁהוּא בָּעוֹלָם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִכָּאן רֶמֶז לַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְרֶמֶז לַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.

(זוהר ויקרא,פז ע"ב)

ב3.מי גדול ממי תלמיד חכם או ספר תורה? תלמיד חכם יכול לשנות את פשט דברי התורה ע"פ סברתו ומנגד תלמיד חכם שואב כוחו מהתורה

הרמ"ק ביאר...שיבה דאורייתא' כתרגומו 'מן קדם דסבר באורייתא', מקמי ס"ת מכל שכן, אם מקדם דסבר באורייתא חייב לקום, ספר תורה עצמו לא כל שכן. ע"כ. 

ואמנם בגמרא מכות (כג.) אחר שביארה הגמרא שחובת המלקיות היא ארבעים חסר אחד, ואף שכתוב בתורה 'ארבעים יכנו', אמרו שם וז"ל: אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה, ולא קיימי מקמי גברא רבה, דאילו בס"ת כתיב ארבעים, ואתו רבנן בצרו חדא. ע"כ. נמצא שיותר פשוט שצריך לקום לפני תלמיד חכם מאשר שצריך לקום מפני ספר תורה, כי הרי בכח רבנן לפרש את התורה אף שאינו נראה כך על פי פשט הכתוב.

(הכתר והכבוד,שם, הערות וציונים או ו)

ג.בין אדם לעצמו - שיתעלה רוחנית בטרם יגיע הוא לגיל שיבה:

 וְעוֹד שָׁנִינוּ, הַפָּסוּק הַזֶּה בָּא לִדְרָשָׁה. מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, כְּמוֹ שֶׁהֵעִירוּ בוֹ הַחֲבֵרִים, מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, הִזְהִיר אֶת הָאָדָם טֶרֶם שֶׁיַּעֲלֶה לְשֵׂיבָה שֶׁיַּעֲמֹד בְּקִיּוּם טוֹב בָּעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁזֶּהוּ הַהִדּוּר שֶׁלּוֹ. אֲבָל לְסוֹף יָמָיו אֵין לָאָדָם שֶׁבַח כָּל כָּךְ, כְּשֶׁהוּא זָקֵן, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רַע. אֶלָּא הַשֶּׁבַח שֶׁלּוֹ כְּשֶׁהוּא בְּכֹחוֹ, וְהוּא טוֹב. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר, (שם ב) גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר וְגוֹ'. כְּמוֹ כֵן כָּתוּב, (קהלת יב) וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךְ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךְ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי (כך הוא) שֶׁהַדֶּרֶךְ הַזּוֹ מְתֻקֶּנֶת לְפָנֵינוּ, וְזוֹהִי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

(זוהר ויקרא,פז ע"ב)

'מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם', אַזְהַר לֵיהּ לְבַר נָשׁ - הזהיר את האדם, שיעשה תשובה עַד לָא יִסְתַּלֵּק בְּסֵיבוּתָא - עד שלא יעלה בימי הזקנה י"ח, אלא בעוד דְּיָקוּם בְּקִיּוּמָא טָבָא בְּעָלְמָא - שיקום בקיום טוב בעולם, כלומר שיעשה תשובה בעודו קטן בשנים שעדיין יצרו תוקפו, שעוד לפני שיבואו ימי השיבה תקום לעשות תשובה, והוא מה שאמר 'מפני' י"ט, בְּגִין דְּדֵין הוּא הִדּוּרָא לֵיהּ - מחמת שאז הוא ההידור של מצות התשובה שלו

(הכתר והכבוד,שם)

יח. רמ"ק, ש'מפני' הכונה קודם, והכונה שעוד קודם שיעלה אל ריבוי הימים יעשה תשובה, ולא ידחה אותה לימי הזקנה, אמרי בינה (אות א). וכמבואר בגמרא עבודה זרה (יט.) וז"ל: אשרי איש ירא [את] ה' אשרי איש ולא אשרי אשה אמר רב עמרם אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. ע"כ. וכמו כן מתבאר כן מדברי הזוהר חדש (בראשית) וז"ל: 

וְאָמַר רַבִּי, מַהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא יט) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן, אָמַר רַבִּי, בּוֹ הוּא מוּסָר לְיוֹנֵק, כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, קוֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה לַשֵּׂיבָה וְלַזִּקְנָה תָּקוּם לִהְיוֹת טוֹב, וְכַאֲשֶׁר תִּשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת טוֹב בְּבַחֲרוּתֶךָ, לְאַחַר כֵּן וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן. וְסוֹף הַפָּסוּק הַזֶּה מוֹכִיחַ עָלָיו, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ. ע"כ.

(ציונים והרות,שם)

ועוד נוכל לומר טעם אחר, מאחר שידוע, שאם חטא, אזי אין חבירו יכול לעשות תשובה עבורו, אשר בשביל זה אמרו בזוהר, "מפני שיבה תקום" - מפני שיבה דידך, ופירשו המפרשים, שלא יאחר זמן התשובה עד הזקנה. כי כיון שבא האדם בעת זקנתו, הוא דומה לאיש אחר ואינו אותו האיש שחטא, והתשובה צריכה להיות דוקא על ידי אותו האיש שחטא, לכך "מפני שיבה דידך", כשאתה בבחרותך, תקום משינת תרדימת הבלי הזמן להתעורר בתשובה, בכדי שתהיה השבה מעליותא. כן

(ספר דרך עץ חיים - למוהר"ר הרמח"ל זצוק"ל )

3.ההכנה של האדם מהפרזודור- המסדרון (העולם הזה) לטרקלין-הסלון(העולם הבא):

רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין:(אבות ד,טז)

פרוזדור- חדר כניסה ,מסדרון,מבוא(אבן שושן)

לשון חז"ל מיוונית: prothuron) προθυρον); מהווה הלחם של prós) πρός) – קדמי, וכן thýra) θύρα) – דלת(ויקימילה)

טרקלין- לשון חז"ל החדר הגדול בבית המשמש לישיבה משותפת של כל בני הבית ולאירוח

• מיוונית: triklinos) τρίκλινος) וגם triklinon) τρίκλινον): ספה המקיפה את שולחן האוכל משלושה צדדים, ומשמשת לאכילה בהסבה.^[1] מן tría) τρία) – שלוש, וכן klínē) κλίνη) – מיטה, ספה
• בתפארת ישראל (פירוש למשנה) נכתב כי 'טראכלוס' ^[2] בלשון יוון הוא ארמון

(ויקימילה)

4.ספירת העומר- התקדמות יום יומית לקראת המטרה של קבלת התורה וגם ספירה בפני עצמה

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:  עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַי-ה-וָֹ-ה(ויקרא כג, טו-טז)

א.מצד אחד- אמצעי והכנה לקראת יום מתן תורה ולכן גם חייבת להיאמר בפה כי גם התורה נקנית ב"עריכת שפתיים":

משרשי המצוה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל, וכמו שכתוב (ירמיה לג, כה): "אם לא בריתי יומם ולילה וגו'". והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה...
ומפני כן , כי היא כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו (ספר החינוך מצווה שו)

ב.בכל יום בספירה האדם עומד במדרגת טהרה חדשה:

וספרתם לכם וגו'. אומרו לכם לצד שיצו ה' לספור שבע שבתות, ואמרו ז''ל (זוהר ח''ג צד.) כי לצד שהיו בטומאת מצרים ורצה ה' להזדווג לאומה זו דן בה כמשפט נדה שדינה לספור ז' נקיים, וצוה שיספרו ז' שבועות ואז יהיו מוכשרים להכניסתם כלה לחופה, והגם כי שם ז' ימים וכאן ז' שבועות, לצד הפלגת הטומאה וגם היותם בכללות ישראל שיער התמים דעים כי כן משפטם, ועיין מה שפרשתי בפסוק (יתרו יט א) בחודש השלישי לצאת וגו', והוא מאמר הכתוב כאן וספרתם לכם פירוש סיבת ספירה זו היא לסיבתכם לטהרתכם שזולת זה תיכף היה ה' נותן להם התורה. ... וארז''ל (ויק''ר פל''ב) כי הלוחות של סנפרינון היו. לזה אמר וספרתם לכם פירוש באמצעות מנין זה אתם מאירים כסנפרינון את עצמיכם:

(אור החיים,שם)

ג.זהו שורש המחלוקת ההלכתית אם כל יום מצווה בפני עצמה או הכל מצווה אחת שלמה:

עוד פסק בהלכות גדולות שאם הפסיק יום אחד ולא ספר שוב אינו סופר משום דבעיא תמימות ותימה גדולה הוא ולא יתכן:

(תוספות , מנחות סו ע"א, ד"ב זכר)

ואין נראה לר"י דכל לילה ולילה מצווה בפני עצמה היא

(הרא"ש, פסחים פרק י סימן מ)

סיום: על המתח בין הסיפוק על מה שהושג לבין מה שעוד נותר להספיק

ע"פ הביאור השני המובא בזוהר "מצוות והדרת פני זקן" מכוונת כציווי יום יומי אל האדם להכין ולתקן את עצמו  בטרם יגיע לגיל שיבה, וגם כשהוא בגיל שיבה זוהי עדיין מצווה יום יומית תמידית שבה הוא הולך מחיל אל חיל ומתרומם במימד הרוחני.

כנגדה מצוות ספירת העומר מכילה 2 קומות- גם צד של הכנה לקראת יום החמישים- שער החמישים- יום מתן תורה ומאידך התייחסות אל מה הישגיו של האדם בכל יום ויום והמדרגה שכבר זכה להגיע אליה וזהו האתגר הגדול של חיינו - מצד אחד להביט בסיפוק אל מה שכבר הגענו אליו ומצד שני  שזה לא יביא אותנו לעצירה  אלא שיתקיים בנו מאמר חז"ל- "טעם העץ כטעם הפרי" (בראשית רבה ה,ט)- שנהנה מהדרך(העץ) ומההספק עד כה  ומצד שני שנשאף לעלות עוד ועוד מעלה מעלה ברוחניות , בלימוד ובקיום המצוות(הפרי). זו הסיבה כך מסביר הרב שרקי שהקב"ה מתוואה לטייל עם הצדיקים בגן עדן כי הטיול הוא ההנאה מהדרך ולא רק מהמטרה.

וכמאמר חז"ל "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו"(קהלת רבה א,יג)- לא רק במובן הגשמי אלא גם במישור הרוחני.

(ענ"ד)

אחרית דבר: סוד ה "בזאת" - כדי להגיע למציאות אחרית הימים  יש עבודה שצריכה להיעשות "היום"

בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה:(ויקרא טז,ג)

לפני כשלוש מאות שמונים שנה, בשנת ת"ח, פקדו את עם ישראל בגולה צרות רבות וגזירות קשות. מקובלים שונים ראו בכך סימנים מקדימים לבוא הגאולה, ואנשים רבים התעודדו מכך. הרמז היה מן הפסוק "בזאת יבוא אהרן אל הקודש" - המילה "זאת" היא בגימטרייה ת"ח.

אך כשכלתה השנה ומאום לא קרה, והמציאות הקשה לא השתנתה, נפלו אנשים רבים לתחושת ייאוש וחידלון. רבי שבתי כהן פרסם קול קורא לעודד את רוח העם, ובו דרש את הפסוקים בתהלים:

"מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ".

וכך אמר: "מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת", אמנם "זאת" (שנת ת"ח) הייתה הזדמנות נפלאה לעשות לנו נפלאות של גאולה וישועה. אולם אנחנו לא היינו מוכנים לכך, והמניעה נרמזת במילה "היום" שבפסוק הבא. וכפי שמסופר על רבי יהושע בן לוי שפוגש את המשיח ושואל אותו: מתי מגיע כבודו? והוא משיב לו "היום!". למחרת מגיע רבי יהושע ושואל: "מדוע לא קיימת את הבטחתך?" והתשובה שהוא מקבל שהכוונה היא לרגע שבו יקוים הפסוק: "היום אם בקלו תשמעו". כלומר, נדרש מאיתנו שינוי פנימי כדי שאכן נהיה במצב של גאולה, ורק אז: "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ".

(חומש הגיבורים, ויקרא,שם)

________________________________________________

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4376123