פתיחה : מתי התרחש מעשה קרח ומדוע לא ציינה זאת התורה ואיך יתכן שדווקא אהרון שאהוב על כולם נמצא במוקד הטענות הקשות
וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְ-הֹ-וָ-ה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְ-הֹ-וָ-ה:...לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל יְ-הֹ-וָ-ה וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי (תלונו) תַלִּינוּ עָלָיו: (במדבר טז,ג)
הקדמה: ציוני הזמן בספר במדבר
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר (במדבר א', א')
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר:(במדבר ט', א')
וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת (במדבר י', י"א)
בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ מנלן דכתיב {שמות מ-יז} ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן ואמר מר שנה ראשונה עשה משה את המשכן שניה הקים משה את המשכן ושלח מרגלים וכתיב {במדבר י-יא} ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדות וכתיב {במדבר י-לג} ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים אמר רבי חמא בר חנינא אותו היום סרו מאחרי ה' וכתיב {במדבר יא-ד} והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל וגו' וכתיב {במדבר יא-כ} עד חדש ימים וגו' דהוו להו עשרין ותרתין בסיון וכתיב {במדבר יב-טו} ותסגר מרים שבעת ימים דהוו להו עשרין ותשעה בסיון וכתיב {במדבר יג-ב} שלח לך אנשים ותניא בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים וכתיב {במדבר יג-כה} וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום הני ארבעים יום נכי חד הוו אמר אביי תמוז דההיא שתא מלויי מליוה דכתיב {איכה א-טו} קרא עלי מועד לשבור בחורי וכתיב {במדבר יד-א} ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבה אמר ר' יוחנן (אותו היום ערב) תשעה באב היה אמר להם הקב''ה אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות
(תענית כט, ע"ב)
וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם (במדבר כ', א')
וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (במדבר ל"ג, ל"ח)
1.כסידרה- אחרי חטא המרגלים:
א.הציצית של קרח ופרשת ציצית:
מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו, לח): "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת". קפץ קרח ואמר למשה: 'טלית שכולה תכלת - מהו שתהא פטורה מן הציצית?' א"ל 'חייבת בציצית' א"ל קרח 'טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?!... דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן' " ( במדבר רבה יח ג ) .
קושי: יתכן שהמצווה ניתנה קודם לפרשת המרגלים ורק נכבה בסמוך אליה כדי לדרוש את "לא תתורו" שמופיע במצוות הציצית ואת הציווי על המרגלים של "ויתורו"(ענ"ד)
ב.שיטת רש"י:חטא קרח היה בסמיכות לחטא המרגלים:
ב1.סרחון רביעי:
וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו(במדבר טז,א)
ויפל על פניו. מפני המחלוקת, (פ) שכבר זה בידם סרחון רביעי, (צ) חטאו בעגל ויחל משה (שמות לב, יא), במתאוננים ויתפלל משה (במדבר יא, ב), במרגלים ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים (שם יד, יג), במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו, פעם ושתים ושלש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא, אמר עד מתי אטריח על המלך שמא לא יקבל עוד ממני (תנחומא ד. במ"ר יח, ו):(רש"י,שם)
ב2.טענת דתן ואבירם מבליעה את התסכול מההתקעות במדבר בגלל חטא המרגלים:
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה: {יג} הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר:אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה(במדבר טז,יב-יד)
ותתן לנו. הדבר מוסב על לא האמור למעלה, כלומר לא הביאותנו ולא נתת לנו נחלת שדה וכרם, אמרת לנו אעלה אתכם מעני מצרים (ד) אל ארץ וגו' (שמות ג, יז), משם הוצאתנו, ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו, אלא גזרת עלינו להמיתנו במדבר, שאמרת לנו במדבר הזה יפלו פגריכם (במדבר יד, כט):
(רש"י,שם)
ג.חטא המרגלים הוא הרקע לתזמון של מעשה קרח:
כבר כתבתי (לעיל ט א) כי על דעתי כל התורה כסדר זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאחור וגם שם לצורך ענין ולטעם נכון אבל היה הדבר הזה במדבר פארן בקדש ברנע אחר מעשה המרגלים והנכון בדרש שכעס קרח על נשיאות אלצפן כמאמר רבותינו (תנחומא קרח א) וקנא גם באהרן כמו שנאמר ובקשתם גם כהונה (פסוק י) ונמשכו דתן ואבירם עמו ולא על הבכורה כי יעקב אביהם הוא אשר נטלה מראובן ונתנה ליוסף אבל גם הם אמרו טענתם להמיתנו במדבר (פסוק יג) ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו (פסוק יד) והנה ישראל בהיותם במדבר סיני לא אירע להם שום רעה כי גם בדבר העגל שהיה החטא גדול ומפורסם היו המתים מועטים ונצלו בתפלתו של משה שהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה והנה היו אוהבים אותו כנפשם ושומעים אליו ואלו היה אדם מורד על משה בזמן ההוא היה העם סוקלים אותו ולכן סבל קרח גדולת אהרן וסבלו הבכורים מעלת הלוים וכל מעשיו של משה אבל בבואם אל מדבר פארן ונשרפו באש תבערה ומתו בקברות התאוה רבים וכאשר חטאו במרגלים לא התפלל משה עליהם ולא בטלה הגזרה מהם ומתו נשיאי כל השבטים במגפה לפני ה' ונגזר על כל העם שיתמו במדבר ושם ימותו אז היתה נפש כל העם מרה והיו אומרים בלבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות ואז מצא קרח מקום לחלוק על מעשיו וחשב כי ישמעו אליו העם וזה טעם "להמיתנו במדבר" אמרו הנה הבאת אותנו אל המקום הזה ולא קיימת בנו מה שנדרת לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש כי לא נתת לנו נחלה כלל אבל נמות במדבר ונהיה כלים שם כי גם זרענו לא יצאו מן המדבר לעולם ויבטל מן הבנים מה שנדרת להם כאשר נתבטל מן האבות וזה טעם תלונתם הנה במקום הזה אחר גזרת המרגלים מיד והקרוב כי היו אלה הנקהלים כולם בכורות כי על כן חרה להם על הכהונה ולכך אמר להם משה שיקחו מחתות כמנהגם הראשון ויתגלה הדבר אם יבחר השם בהם או בכהנים
(רמב"ן,שם)
2.לפני מתן תורה:
משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על הנבואה היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו צרכנו למזון הוריד לנו את המן צמאו בקע להן את האבן כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ וכן שאר כל האותות ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה.
(ספר המדע, הלכות יסודי התורה פרק ח הלכה א)
3.אחרי החלפת הבכורות בלויים, כלומר לפני סיפור המרגלים:
ויקח קרח. זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלוים כי חשבו ישראל שמשה אדונינו עשה מדעתו לתת גדולה לאחיו גם לבני קהת שהם קרובים אליו ולכל בני לוי שהם ממשפחתו והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו גם קרח בכור היה כי כן כתוב. ודגל ראובן חונה בנגב וקרח בנגב המשכן כי הוא מבני קהת ואלה נשיאי העדה היו בכורים והם היו מקריבים את העולות על כן לקחו מחתות והראיה על זה הפירוש מופת המטה שראו כל ישראל כי השם בחר שבט לוי תחת הבכורים על כן כתוב ותכל תלונתם כי התלונה על זה היתה. גם אמר משה כי לא מלבי בעבור שחשדוהו כי מלבו עשה ועוד לא ה' שלחני בשליחות הזה כי כבר האמינו בו כל ישראל ועוד ראיה גמורה כי כל העדה כלם קדושים וזה רמז לבכורים שהם קדושים כי כן כתוב קדש לי כל בכור והם היו הכהנים הנגשים אל ה' והם עיקר כל העדה:(אבן עזרא,שם)
4.בין י"ז תמוז ל-א' באלול של השנה הראשונה- מעמד משה התערער בגלל שבירת הלוחות(עוד לא ידעו שיקבלו לוחות שניים) ומעמד אהרון התערער בגלל מעשה העגל:
מתי התרחש מעשה קורח? אם נאמר שהיה לפני מתן תורה, כפי שקצת משתמע מדברי
הרמב"ם (יסוה"ת פ"ח ה"א), יקשה כיצד מעורב אוהל מועד בעניין. ואם אחר מתן
תורה, כיצד יתכן שיפקפקו בשליחותו של משה רבינו אחר שנאמר "וגם בך יאמינו
לעולם"? והנראה לומר הוא שכל המעשה התרחש באותם ארבעים יום שבהם משה התנפל
לפני ה' אחרי מעשה העגל ושבירת הלוחות הראשונים, וטרם עלה לקבל את הלוחות
השניים.
באותה שעה סברו החולקים על משה שאמנם דבר ה' במשה, אבל מאחר והוא
שבר את הלוחות ננזף,
וכבר לא ה' שלחו.
לפי זה, "כי לא מלבי" שאומר משה
מכוון להצדיק את מעשה שבירת הלוחות. גם הטענה כלפי אהרון קשורה לעשייתו את
העגל. משום כך רואים עצמם בני לוי, שלחמו בעושי העגל, נבחרים מכולם, ועל
עצמם אמרו "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'".
גם בני ראובן, בכור השבטים,
רואים לנכון לערער על החלפת הבכורים בכהנים, שלדעתם נפסלו.
לפי זה, "אוהל
מועד" הוא אהלו של משה שנטה לו מחוץ למחנה וקרא לו אהל מועד, כמפורש בכי
תשא, ובו היו מונחים שברי הלוחות. יתכן אם כן ש"משכן קורח דתן ואבירם" נמצא
דווקא בלב המחנה ונראה פופולרי יותר בעיני ההמון. הביטוי "לא נעלה" מכוון
שלא לצאת אל אהלו של משה שעמד למרגלות הר סיני בדרך לעליה, והיה אם כן גבוה
יותר מהמחנה. גם מובן מדוע נצטוה אלעזר לעשות את מחתות מקריבי הקטורת
ריקועי פחים ציפוי למזבח, מכיון שעד אז הוא טרם נבנה. אף האמירה של חז"ל
בפרשתנו שנפילת משה על פניו היתה מפני שחשדוהו באשת איש מקבילה לאותה
האמירה על "והביטו אחרי משה" שבפרשת כי תשא. גם הרעיון שעלה על לב הר"ן איש
שיש בידם גם כן להקריב קטורת מובן יותר אם מדובר באוהל מועד שקדם למשכן,
בטרם נקבע אהרון לכהן גדול. מכל זה עולה שמעלת משה ואהרון אינה תלויה בקיום
הלוחות אלא בדבר ה' אשר בפיהם.
(קורח - מתי התרחש מעשה קורח?/הרב אורי שרקי שליט"א)
קושי: אם חטא קרח היה שנה ויותר לפני חטא המרגלים , מדוע התורה הכניסה אותו דווקא בחומש במדבר אחרי פרשת שלח לך?
המרגלים מן הפרשה הקודמת מתעקשים שלא להיכנס לארץ ישראל משום שהם מבקשים לבטל את הצד המעשי בעבודת ה'. הם אומנם אוהבים מאוד ללמוד תורה ואפילו מצליחים להתרגש מעומק רעיונותיה, אך נוח להם פחות לממש אותה. כאנשי רוח הם יודעים מה קורה כאשר החזון פוגש במציאות. הם יודעים עד כמה זה יכול להיות צורם. הם יודעים שהכניסה לארץ אותם להתגייס לצבא ולהילחם, להקים מערכת חינוך ולהתמודד על הילדים. להזיע בשדה על מנת לאכול את לחמם, לעסוק בתככי המסחר והפוליטיקה. הם חכמים דיים להבין שזו כבר עבודה קשה, אולי קשה מדי...
קורח מייצג את הצד האחר של אותו מטבע: לשיטתו, "כל העדה כולם קדושים". יש שוויון מוחלט; לא יתכן שמי שפגש את השם בסיני יהיה במדרגה רוחנית גבוהה יותר או נמוכה יותר מחברו...
בשונה מן המרגלים, קורח אינו מבקש לבטל את עולם המעשה, שהרי לאורו של אותו העולם טענתו אכן מוצדקת, , בעולם המעשה באמת משה רבנו הגדול ואנוכי הקטן חייבים במצוות,מעשר ואסורים בלשון הרע באותה מידה בדיוק. ואין למי מאיתנו פריבילגיות עודפות בנוגע לקיום המעשי של המצוות. אנחנו באמת שווים.עולם הרוח הוא שמטריד את מנוחתו של קורח, ואותו הוא מבקש לבטל...
המרגלים, האזוקים בשלשלות של ברזל לעולם הרוח, מתקשים להכיל את עולם המעשה ומוציאים את דיבת הארציות, ואילו קורח בניגוד אליהם כבול לעולם המעשה, אינו יכול לסבול את עולם הרוח ומנסה לבטל את קיומם של השמיים. המרגלים הם בבחינת 'נשמע', וקורח הוא בבחינת 'נעשה'.
(את השמים ואת הארץ , ע"מ 171-174, הרב שלמה טמסות)
סיום: התורה לא ציינה את זמן פרשת קרח כי המחלוקת שהוא ביטא היא על זמנית ומצריכה התמודדות לאורך כל הדורות
כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי {נז}. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ {נח}:(אבות ה,יז)
תגובות
הוסף רשומת תגובה