בין פרשת חוקת לפרשת בלק: סוד המוטיבציה של בלק ובלעם
פתיחה: מדוע חשבו בלעם ובלק שיוכלו לקלל את ישראל והרי כוחו של יעקב- בפיו?
וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב (שם,לא,ח)
1.יתור מילת בחרב:
דייק דתיבת בחרב היא מיותרת דהא פשיטא דסתם הריגה היא בחרב ועוד דהא במלכי מדין לא הזכיר שהיא בחרב (נחלת יעקב,שם)
בחרב. הוא בא על ישראל, והחליף אמנותו באמנותם, שאין נושעים אלא בפיהם על ידי תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אמנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אמנותם באמנות האמות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה: (רש"י,שם)
2.המלאך עם החרב השלופה רמז לו שימות בחרב על אשר הוא מבקש לפגוע ע"י דיבור:
וַיִּחַר אַף אֱ-לֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ:וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ:(במדבר כב,כב-כג)
וחרבו שלופה בידו. אמר, רשע זה הניח כלי אומנותו, שכלי זיינן של אומות העולם בחרב, והוא בא עליהם בפיו שהוא אומנות שלהם, אף אני אתפוש את שלו ואבא עליו באומנותו, וכן היה סופו ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב (במדבר לא, ח): (רש"י,שם)
3.גם כאשר ביטלו תורה -הנלמדת בפה- בימי יהושע, בא מלאך וחרבו שלופה בידו:
וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: {יד} וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְ-ה-וָ-ה עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ: {טו} וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא יְ-ה-וָ-ה אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן:(יהושע ה, יג-טו)
{יהושע ה-יג} ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו [וגו'] וישתחו (לאפיו) והיכי עביד הכי והאמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא שאני התם דאמר ליה כי אני שר צבא ה' ודלמא משקרי גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמר לו על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי מיד {יהושע ח-ט} וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק אמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה
(גיטים ג ע"א-ע"ב)
חלק א: כוחו של בלק- המכשף הגדול
1.הפרשה על שמו בגלל שהקריב 42 קורבנות:
והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות, ואף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושניים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה ויצתה ממנו רות, שיצא ממנו שלמה שכתוב ביה אלף עולות יעלה שלמה, וגו (סוטה מז,ע"ב)
2.היה מכשף גדול יותר מבלעם:
אולי אוכל נכה בו-
מה ראה זה להתגרות. לא כך אמר הקדוש ברוך הוא להם שאין נוטלין מארצם?!
אלא שהיה בעל קסמים ונחשים יותר מבלעם, שכך כתיב: וירא בלק, אלא שלא היה מכוון הדברים לאמיתן.
(מדרש תנחומא בלק סימן ב)
3.מה גרם לבלק לפחד כ"כ והרי היה בעצמו גיבור חיל
א.דברי יפתח למלך בני עמון שממחישים עד כמה בלק נחשב גיבור חיל:
וְעַתָּה הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב הֲרוֹב רָב עִם יִשְׂרָאֵל אִם נִלְחֹם נִלְחַם בָּם:(שופטים יא,כה)
ב.ראה שהמעצמות של סיחון ועוד נפלו בפניהם והם הרי שימשו המנעול של ארץ ישראל בפני תקיפות:
וירא בלק. לפי שהזכיר למעלה איך נלחמו ישראל עם סיחון ועוג, ולפי שהם היו מנעול של ארץ ישראל ושומרים אותו ולא עמדו בפניהם, פחד בלק בן צפור אע"פ שהיה איש חיל וגבור מאד, כאומרו הטוב טוב אתה מבלק בן צפור (שופטים. כה), נראה שהיה נודע לאיש חיל. ולכן לא הזכיר בו מלך מואב אלא בלק בן צפור, לרמוז כי בלי מעלת מלך היה גבור חיל מאד. ואחר שהוא בגבורתו, פחד מה יעשו העם. ולכן ויגר מואב מפני העם (פס' ג), כי העם נמשכים אחר המלך והוא חשוב ככל העם, כאומרו לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד (מ"א ח, טז):
(צרור המור על במדבר פרק כב פסוק ב )
חלק ב: כוחו של בלעם- התזמון והעיתוי
1.ידע לכוון את שעת כעסו של ה' בכל יום:
דתניא (תהלים ז, יב) ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה וזו היא רגע ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה (במדבר כד, טז) ויודע דעת עליון השתא דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון הוה ידע אלא מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה והיינו דאמר להו נביא לישראל (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו' מאי (מיכה ו, ה) למען דעת צדקות ה' א"ר אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט והיינו דקא"ל בלעם לבלק (במדבר כג, ח) מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' מלמד שכל אותן הימים לא זעם.
(ברכות ז ע"א)
2.כיוון לימי הדין בשנה - לכן ביקש לקללם בראש השנה:
א.מלחמת סיחון באלול:
וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ (במדבר כא, לג), יֵשׁ אוֹמְרִים מִלְחֶמֶת סִיחוֹן עָשׂוּ בֶּאֱלוּל, וְעָשׂוּ אֶת הָרֶגֶל בְּתִשְׁרֵי, וְאַחַר הָרֶגֶל מִלְחֶמֶת עוֹג, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים טז, ז): וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ, (במדבר כא, לג): וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, שֶׁכִּנְסָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְנֵיהֶם לְמָסְרָן בְּיָדָם(במדבר רבה יח,לב)
ב.מעשה בלעם ובלק היה בעשרת ימי תשובה-הקב"ה לא כעס וממילא כוח התזמון של בלעם לא פעל- לכה אר"ה לי
והנה ידוע במדרש [ילק"ש ח"א תשס"ה] כי מלחמות סיחון ועוג היו בימי אלול, ואח"כ היה מעשה בלעם ובלק, והיה מחכמת ה' וחסדו, שהזדמן לבלעם שבא לקלל בימים אלו בין כסה לעשור, והוא חשב כי ימים אלו עלולים לעורר דין, היותם ימי דין, ונכזבה תוחלתו, שבימים אלו לא זעם ה' ולריק יגע, והיה סופו שדיבר טוב על ישראל, כמו שטן ביום הכפור אשר תהלות ישראל יספר, וזהו כוונת הגמרא שעשה חסד עמנו שלא כעס, היינו שזימן ענין בלק ובלעם בימים אלו, לא מוקדם ולא מאוחר שכועס בהן ה', רק בימים שאין בהם כעס.(יערות דבש, חלק ראשון, דרוש ו)
ג.הסיבה להזדרזות בלעם- לנצל את שעת הכושר של האפשרות לקלל ביום הדין:
ובספר פאר יעקב (ח"ג עמ' תקנב) הוסיף בשם המגלה עמוקות (אופן קז) שבלעם היה ממהר לבוא עוד לפני עשרת ימי תשובה שהן ימי רחמים ורצון, ולכך בא המלאך לשטן לו בדרך כדי שיגיע בעשרת ימי תשובה, כעי"ז (כעין זה) כתב בס' שמן ראש (כז, פ' בלק) וזת"ד (וזה תורף דבריו): והנה ה' הסכים שילך עמהם כדרכו ויגיע שם בימי הרחמים של עשרת ימי תשובה אך בלעם ברשעתו השכים בבוקר ויחבוש את אתונו כדי להגיע בראש השנה ולכן חרה אף בו ה' כי הולך הוא, ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו כי אז השטן מקטרג ורצה למנוע ולאחר דרכו ויגיע שם אחר זמן שעות הללו, ואז לא ימצא מקום לקטרג עליהם, ולעורר דינים וכו' ע"ש.
וההפלאה בספרו פנים יפות פר' בלק שכוונת בלק הייתה שבלעם יקלל את ישראל בראש השנה שהם ימי דין ע"ש, ולכן אמר בלק לבלעם "לכה ארה לי את העם הזה" אר"ה (אף ראש השנה) הוא ר"ת (ראשי תיבות) א' ר"ה (היינו יום ראשון של ראש השנה שהוא דינא קשיא כנודע).
(מועד לכל חי- ימים נוראים ע"מ קמג, הרב חי מילשטיין)1.בלק ובלעם הם הקליפה של משה ואהרון וממילא כשמת אהרון - כמתואר בפרת חקת- יכלו לחשוב שיש להם יתרון:
שני דרגין אינון, דיבור ומעשה, דכורא ונוקבא, משה ואהרן, וכן בסטרא דלהון בלעם בלק
(תיקוני זוהר תיקון ע, הגהות הגר"א שם)
2.כח הכישוף של בלק איפשר לו לחשוף את העננים שכיסו את עם ישראל וממילא לאפשר את הקללה של בלעם:
וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם:(במדבר כב, מא)
...ובזה נראה לתת טעם למה שיש לתמוה בענין במה שאמר הכתוב וירא משם קצה העם והלא אמרו רז"ל (תענית ט.) שהעננים היו מכסים על ישראל ולא היו נראים לעין וכשמת אהרן ונסתלקו העננים נגלו לעין וידע הכנעני מושבם ונלחם עמם וחזרו אחר כך בזכותו של משה כאומרם ז"ל (שם), אם כן ישראל היו מכוסים בענן ואיך יאמר הכתוב וירא משם קצה העם שאדרבה היה צריך ה' להוסיף שמירה על שמירתן לבל תכנס בהם עין רעה של בלעם, אלא ודאי מה שראו קצה העם הוא על ידי כשפים שהיו עושים בצפור הידוע והוא היה מגלה אותם, ויש כח במכשפות לעשות כן כאומרם ז"ל (סנהדדין סז:) למה נקראו מכשפות וכו', והם גילו המכוסה בענן, והודיע הכתוב שלא גילו להם אלא קצה העם לא פינת הצדיקים וגדוליהם:
(אור החיים,שם)
3.כח הדיבור לא עמד למשה רבנו בחטא מי מריבה ולכן חשבו שזו שעת כושר לפוגע בעם ישראל דרך הדיבור של בלעם:
ודברתם אל הסלע. אין הכונה שידברו עם הסלע ויצוו אותו ליתן מים, שהרי אין הסלע בר שמיעה, וכבר פירש בתרגום יונתן ותומין תריכון ית כיפא בשמא רבא ומפרשא, היינו בשם המפורש, אבל בילמדנו והובא ביל"ש פירוש ודברתם דבר הלכה אחת או פרק אחד יע"ש. ואנחנו נוסיף לבאר שבאמת מי הבאר שהיה עד כה נהיו לטבע, כדאיתא במסכת פסחים [נ"ד א'] שהבאר הוא מעשרה דברים שנבראו בערב שבת, ומי שאמר והיה העולם גזר על העבים ליתן מים ועל הנילוס שישתפך בשעתו הוא ית' גזר על אותו סלע שיהיה באר מהלכת, והרי גם היום בארה של מרים נראה, כעדות הגמרא פרק במה מדליקין (דף ל"ה), וחכמים התרים את התבל מעידים שיש עוד היום במדבר סלע מוציא מים אלא שלא בשפע כל כך, ועתה כשנפסק הסלע מליתן מים לא היה משום שכלה הליכות הנס, כמו שהבינו העם שזהו שלא בתורת עונש אלא כדי להרגילם לטבע, אבל באמת היה הסבה כמו שעוצר הקדוש ברוך הוא מי מטר בשביל עון הדור, וידוע מנהג ישראל בעת עצירת גשמים מתאספים ברבים למקום אחד, אף שלא בבית המקדש מקום קרבנות וגלוי שכינה, וראש העם אומר דברים כבושים ואחר כך מתפללים בצבור כמבואר במסכת תענית, ורצה הקדוש ברוך הוא אשר משה ואהרן ילמדו את העם היאך יעשו לדורות בארץ ישראל, ויאמינו שגם בלי כח ועוז של משה אפשר לפעול בתפלת רבים, על כן צוה ה' להקהל עדה אל הסלע, ושם היה השכינה באותה שעה, ושמה יגיד משה ואהרן דבר הלכה ומוסר, וגם דבר הלכה מועיל לתפלה כדאיתא בתענית [י' א'] והיחידים חוזרים ומתענין מאן נינהו יחידים צורבא מרבנן, ובמסכת עבודה זרה דף ג' איתא הלומד תורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי, ומפרש המקרא תועלת אותו חסד תפלה לאל חיי, שהתפלה מקובלת, והיה הרצון שידברו משה ואהרן דבר הלכה ותוכחה ואחר כך יתפללו בצבור לצד הסלע, ובזה ונתן מימיו. לא יהיה בזה חדשות אלא מימיו הרגילים ונעשה לטבע יתן. וצוה עוד, והוצאת להם מים מן הסלע. ולכאורה הוא אך כפל לשון ח"ו, וגם השנוי מלשון מימיו למים לאו דבר ריק הוא, וגם השנוי ודברתם היינו משה ואהרן, והוצאת הוא משה לבדו, אלא הוא אופן אחר, שאמר הקדוש ברוך הוא אולי לא יעלה השעה לתורה ותפלה כראוי, ואם כן לא יגיע הטבע ליתן מימיו, מכל מקום לא יעזוב את ישראל בלי מים כלל אלא יעשה נס כדרכו, ועל זה צוהו ליקח את המטה. אבל הודיעו שבזה האופן לא יהיה עוד מימיו שהיו צלולים ורבים אלא יהיה מים, וכן היה באמת שלא היו מים טובים כשהיה, תדע שהרי גם אחר כן צעקו כי אין לחם ואין מים כמבואר להלן כ"א ה', אלא על כרחך אותם המים לא היו ראוים כל כך לשתות אנשים, וגם לא היו מרובים כאשר יבואר, ולא היה רק לרוות צמאון אותה שעה ולבהמה, ובאשר ידע הקדוש ברוך הוא מראש שיתקלקל הדבר ולא יצליח משה בזה הדרך של תפלת רבים, על כן הגיד מראש אחרית הדבר שיקח את המטה:
(העמק דבר במדבר פרק כ פסוק ח )
אחרית דבר: "עת לכל חפץ"- הכל הולך אחר התזמון ועל עם ישראל להיות עירני בכל עת לבל יתפלג וינצלו זאת אויביו לתזמון ח"ו מסוכן
וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי: {לד} מפטיר וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן: {לה} וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ:
(במדבר כא, כא-לה)
תגובות
הוסף רשומת תגובה