בין פרשת פנחס לפרשת מטות- מסעי: המטה והפה

חלק א: נושאי הפרשה

0.פרשת מטות- פרשת סגירת חשבונות ובמרכזה מלמת מדיין בה פנסח סוגר מעגל:

אותם ואת פינחס. מגיד שהיה פינחס  (פ) שקול כנגד כולם. ומפני מה הלך פינחס ולא הלך אלעזר,  (צ) אמר הקב"ה, מי שהתחיל במצוה, שהרג כזבי  (ק) בת צור, יגמור. 

דבר אחר, שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו, שנאמר והמדנים מכרו אותו (בראשית לז, לו), ומנין שהיתה אמו של פינחס משל יוסף, שנאמר מבנות פוטיאל (שמות ו, כה), מזרע יתרו שפיטם עגלים לעבודת אלילים, ומזרע יוסף שפטפט ביצרו (סוטה מג.). דבר אחר, שהיה משוח מלחמה (שם):
(רש"י,שם)

1.פרשת נדרים (ראשי המטות): 

הפרשה נפתחת בפנייה אל ראשי השבטים בדיני נדרים ושבועות. העיקרון הבסיסי הוא "איש כי ידור נדר... לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה". בהמשך מפורטים הדינים שבהם אב או בעל יכולים להפר את נדריה של נערה או אישה.

2.מלחמת מדיין (ע"י אלף לוחמים לכל מטה), טהרת הכלים וחלוקת השלל והחיסול הממוקד של המקלל הגדול מכולם
בעקבות חטא בעל פעור, ה' מצווה את משה לנקום את נקמת בני ישראל מאת המדיינים. משה מגייס צבא של 12,000 לוחמים (אלף למטה). הלוחמים הורגים את חמשת מלכי מדיין, את בלעם בן בעור, ושובים שבי רב.

טהרת הכלים וחלוקת השלל: לאחר המלחמה, אלעזר הכהן ומשה מורים לצבא כיצד לטהר את כלי המתכות שנלקחו כשלל מהמדיינים (באש או במים, מקור הלכות "הגעלת כלים"). לאחר מכן מפורטות ההנחיות המדויקות לחלוקת השלל בין הלוחמים, העדה, והרמת המכס לה' (לכוהנים וללווים).

3.תנאי בני גד ובני ראובן:

בני גד ובני ראובן (נחלת עבר הירדן): שבטי גד וראובן (ובהמשך גם חצי שבט מנשה), שהיו בעלי מקנה רב, מבקשים ממשה לקבל את שטחיהם הפוריים של סיחון ועוג בעבר הירדן המזרחי, ולא להיכנס לארץ כנען.

ההסכם ותנאי בני גד ובני ראובן: משה מגיב בתחילה בחריפות ומאשים אותם שהם מייאשים את העם בדומה לחטא המרגלים ("האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?"). השבטים מציעים פשרה: הם יבנו מכסאות למקנה וערים לטפם, אך יתגייסו כחלוצים בראש הצבא ("חלוצים נלך לפני בני ישראל") וילחמו עד לכיבוש הארץ. משה מסכים ומציב זאת כתנאי כפול ורשמי.

חלק ב: הקשר בין ענייני הפרשה - הפה

1.מדוע פרשת נדרים מוזכרת דווקא כעת ? 

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַי-ה-וָ-ה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה: (במדבר ל,ג)

א.חומרת עונשו של החכם שלא מתיר את הנדר:

סמך פרשת נדרים לפרשת פינחס, למאן דאמר (ילקוט רמז תשצא) דפינחס זה אליהו. והוא פינחס שהיה בימי יפתח, שנדר בשובו מהמלחמה שכל ראשון שיצא לקראתו יקריבהו קרבן לה' , ויצאה בתו והקריבה, כנודע (שופטים יא לט). ונענש יפתח באצילת איברים, ופינחס נענש שנסתלקה נבואתו על שלא התיר על נדרו, כאמרו רבותינו ז"ל (זכרונם לברכה) (בראשית רבה ס ג). לכן, לרמוז התורה על העתיד להיות, שעתיד פינחס שיענש בעבור נדרו של יפתח, סמך פרשת נדרים לפרשת פינחס, לומר שמסיבת 'איש כי ידור נדר לה'', לרמוז על יפתח שנדר ואמר, כל 'היוצא מדלתי ביתי כו' (וכו') והעליתיהו עולה לה'' - יענש פינחס כמדובר.

(סמוכים לעד, פרשת פנחס)

ב.הקרבה אל ארץ ישראל ומלחמות כיבוש הארץ

ראשי המטות. סמך ראשי המטות לנדרים ו...ועוד כשישראל בצרה ראשיהם נודרין כמו ביפתח: (בעל הטורים,שם)

ג.עם ישראל נוטש את "רחם המדבר" שכולו רוחני ונולד מחדש בכניסתו אל תוך ארץ ישראל שכולה גשמיות - ולכן הדגש הוא על האיבר הגשמי-הרוחני- הפה:

כשעם ישראל היו במדבר הם היו  במצב רוחני גבוה ששם הגשמיות כמעט בוטלה.:אכלו אוכל שנבלע באיברים כאוכל של מלאכים,שתו מבאר ניסית,גדלו עם הבגדים שעליהם...במדבר עם ישראל משול לאותו תינוק כשנוצר במעי אימו שמלאך מלמדו את כל התורה כולה, כולו רוחני...

אך כשעם ישראל עומד להיכנס לא"י הוא עובר מעבר חד: מהעולם הרוחני של המדבר אל העולם הגשמי של א"י..וזה מקביל לאותו תינוק..ושם בא המלאך וסותרו על פיו ומשכחו את התורה בגלל שהוא מתחבר אל הגשמיות.ומכיוון שעם ישראל הרוחני שבמדבר עומד לפני הכניסה לארקץ ישראל- העולם הגשמי ,צריכים לבוא ולצוות באופן מיוחד על קדושת מוצא פי האדם כדי שידע לקדש את גופו
(מדרש אור חדש, הרב חיים דוייטש, פרשת מטות)

ד.פרשת הנקמה במדיין וההצהרה שלאחריה יאסף משה אל עמיו באה לקבע את העובדה שעבור משה לא ניתן לעשות הפרת נדרים:

עוד יש לפרש, אחר שאמר הקדוש ברוך הוא למשה פרשת נדרים והפרתם, סמך פרשת נקמת נקמת בני ישראל אחר תאסף. לומר למשה, אף על פי שיש התרה לנדר ולשבועה, אל יעלה על דעתך שעל שבועה שנשבעתי שלא תכנס לארץ יש התרה, אלא נקם כו' (כולו/וכדומה) ואחר תאסף אל עמיך.

(סמוכים לעד, פרשת פנחס)

2.החיסול הממוקד של בלעם הקוסם המקלל שעשה דרך של 1000 ק"מ כדי לקלל ולבוסף גם הצליח כשהשיא עצה רעה לבלק בעניין בעל פעור:

וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב(במדבר לא,ח)

חמשת מלכי מדין. וכי איני רואה שחמשה מנה הכתוב, למה הוזקק לומר חמשת, אלא ללמדך, ששוו כולם בעצה, והושוו כולם בפורענות (ספרי קנז), בלעם הלך שם ליטול  (ת) שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל בעצתו, ויצא ממדין לקראת ישראל ומשיאן עצה רעה,  (א) אמר להם אם כשהייתם ששים רבוא לא יכולתם להם, ועכשיו בי"ב אלף אתם באים להלחם, נתנו לו שכרו משלם  (ב) ולא קפחוהו (רש"י,שם)


לאחר כיבוש ממלכת עוג חנו בני ישראל ב'ערבות מואב' שבעבר הירדן . המלך המואבי שחשש מפניהם קרא לאדם בעל כוחות על טבעיים בשם בלעם שיבוא ויקללם ( במדבר כב, ה ) . בלעם, שהכתוב מספר כי היה מקבל גילויים בלילות, גר בעיר 'פתור' שעל נהר פרת, הרחוקה כ - 1000 ק"מ ממואב, והעובדה שבלק ביקש את עזרתו מוכיחה עד כמה החשיבו את הסגולות בהן ניחון . 

גם מסורת חז"ל, שראתה את בלעם באור שלילי ביותר, לא נמנעה מלציין את היותו נביא בדרגה גבוהה עד מאד : "ולא קם נביא בישראל כמשה - בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם . ואיזה נביא היה להם כמשה ? זה בלעם בן בעור" ( במדבר רבה יד, כ ) . ממצא ארכיאולוגי מלמד על ההערצה לה זכה בלעם : בחפירות שנערכו בתל 'דיר - עלא' שבעמק הירדן נחשפה מצבה ועליה כתובת הפותחת במילים "ספר בלעם ברבער . ויאתו אלוה אלהן בליליה ויחז מחזה" . ( תרגום : "ספר בלעם בן בעור . ויבא אליו אלהים בלילה וירא מחזה" ) . המשך הכתובת פגום, אך ממה שהשתייר ניתן להבין כי מדובר בנבואה שבה חזות קשה על אסון העתיד לבא .
זמנה של הכתובת הוא תקופת 'ברזל 2', המאוחרת לזמנו של בלעם במאות שנים לפי כל שיטה שהיא, והיא מלמדת כי גם דורות רבים לאחר מותו עדיין ראו בו מורה דרך רוחני, והיו משננים את הנבואות המיוחסות לו .

(מקרא מול ארכיאולוגיה : האם תואמות תגליות המחקר את הכתוב בתנ"ך?/דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, ע"מ 47)

3.תנאי בני גד וראובן- משה רבנו מדייק ומדקדק בדבירהם כדי שיהיו ראויים ומתאימים:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם
אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם-
וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה:
וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם -

וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (שם,לב-כט-ל)
וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ (במדבר יג,לא)

1.תנאי בני גד ובני ראובן:

כל תנאי צריך להיות בו ארבע דברים, ואלו הן:
שיהיה כפול,
ושיהיה הן שלו קודם ללאו,
ושיהיה התנאי קודם למעשה,
ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו.
ואם חסר התנאי אחד מהם, הרי התנאי בטל, וכאילו אין שם תנאי כלל, אלא תהיה מקודשת מיד, כאלו לא התנה כלל.(שו"ע אבן העזר סימן לח ס"ב)
א.סדר קדימות:
וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ:(במדבר לב,טז)
בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ:(שם,שם,כב)
נבנה למקננו פה. חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם, אמר להם משה, לא כן, עשו העיקר עיקר והטפל טפל, בנו לכם תחלה ערים לטפכם, ואחר כך גדרות לצאנכם (רש"י,שם)

ב.בין אדם למקום:

וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ (במדבר לב,יז)
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְ-ה-וָ-ה וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה (במדבר לב,כ-כב)

חלק ג: בין המטה לדיבור


1.איזכור ראשון של מטה- לימוד גדול על כחה של מילת ההודאה: יהודה חיפש להשיב את המטה כדי לעמוד בדיבורו

הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה: וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּה: (בראשית לח, כה-כו)

2.מה משמעות הדרישה לקחת את המטה אך לדבר אל הסלע?
קח את המטה, מאז מלחמת עמלק היה המטה לפני ה', המטה מסמל את משה כשליח ה', תנועה במטה מראה שהמעשה הנולד הוא בהשגחה... אבל אינו צריך להכות בסלע, לומר שיציאת המים הוא דבר חדש שנגרם על ידי מריבתם... ומפי חכם ברנייס שמעתי: כאן הוא המעבר מההנהגה בדרך נסים גלוים לזו שבנסים נסתרים, ורצה להראות להם כי מה שנעשה עד עתה על ידי מטה משה, ייעשה מעתה על ידי דבר משה. (רש"ר הירש, במדבר כ ח)


3.משה- הנביא היחיד שאחז גם במטה ההנהגה:

... לא נשתמש שום נביא לצורך נבואותו במטה אלא משה בלבד(כפי שהעיר רבנו בחיי פרשת בשלח) ונקרא מטה על שם צורתו בעבור שהוא נטוי וכפוף בראשו כדי לאחוז בו ביד (ביאור שמות הנרדפים,ערך מטה)


סיום: המטה הוא הפה

הפה הוא המטה.כפי שהמטה נקרא כך כי הוא מוט נטוי כך פי האדם  יכול להטות את האדם למעלה או להורידו שאולה.הפה מוליך ומוביל את האדם כמו שמטה מוליך את הנשען עליו וכמו שהאדם נשען על ראשי מטהו (ענ"ד)

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

בין פרשת קדושים לפרשת אמור: על המתח הרוחני בין הישגי ההווה ליעדי העתיד

בין פרשת אמור לפרשת בהר: מידת הענווה

בין פרשת שלח לך לפרשת קרח: הלקח והתזמון במעשה קרח