בין פרשת ואתחנן לפרשת עקב: על הקשר בין ה-מן ובין התורה

פתיחה: מה בין המן ומקבלי התורה:

ר' אליעזר אומר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן הא כאיזה צד היה אדם יושב ושונה ואינו יודיע מאין יאכל וישתה מאין ילבש ויתכסה הא לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן שנייה להן לאוכלי תרומה:

(מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, טז)

הקדמה: פרשת ואתחנן- מתן תורה, פרשת עקב- איזכור המן וחסרונותיו

וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְ-ה-וָ-ה יִחְיֶה הָאָדָם:(דברים ח,ג)

הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:(דברים ח,טז)

1.המן נברא עם לוחות הברית- המן היה פתרון זמני במקרה של חטא והלוחות היו עץ החיים במקרה שלא יחטא:

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה (אבות ה ו)

 וזאת ידוע, שבגמר ששת ימי המעשה של הבריאה היה הקלקול של אדם הראשון, ונאמר לו בזעת אפך תאכל לחם, דהיינו שיצטרך לטרוח בעסק האכילה בכל ששת ימי המעשה ... ובהגיע שעה אחרונה של בין השמשות של שבת לא היה לאדם הראשון מה לאכול, כי לא היה רשאי לעשות מלאכת אוכל נפש, וגם מגן עדן נטרד י"ב מילין שלא היה רשאי לילך עד שם בשבת ליקח מפירותיו, ובאותו הרגע של בין השמשות הגם שלפני האדם הוא אסור במלאכה מפני ספק שבת, אבל הקב"ה היודע עתיו ורגעיו כחוט השערה ברגע אחרונה של יום הששי אז הופיע על אדם הראשון בחינת המן שהוא לחם מן השמים... (פרי צדיק ,מסעי ח, )

2.המן בזכות משה נותן התורה:

רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ... שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת עֶלְיוֹנוֹת הִזְדַּמְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה אַחִים: מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם. מָן - בִּזְכוּת מֹשֶׁה. עַנְנֵי כָבוֹד - בִּזְכוּת אַהֲרֹן. בְּאֵר - בִּזְכוּת מִרְיָם. וְכֻלָּם אֲחוּזִים לְמַעְלָה. מָן בִּזְכוּת מֹשֶׁה, שֶׁכָּתוּב (שמות טז) הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. מִן הַשָּׁמָיִם (דוקא) - זֶה מֹשֶׁה. (זוהר,ויקרא,קג,ע"א)

רמז: המן- ס"ת משה בן עמרם (ע"פ ליקוטי פרדס)

3.כמו התורה שיש בה הכל כך גם הפסוק הראשון הכולל את השלמות-כל אותיות הא"ב - הוא הפסוק על המן:

א.כל הא"ב נמצא בפסוק על המן:

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:(שמות טז,טז)

ודע כי הכתוב הזה כולל שני ענינים גדולים שכל אחד מהם כולל העליונים והתחתונים, ואלו הם האותיות והפרנסה שאין לך דבר בעולם שלא יהא נכלל בצורות כ"ב אותיות וגם אין לך דבר נמצא בעולם בין העליונים בין התחתונים שלא יהא צריך פרנסה שכל מי שצריך קיום מזולתו הרי זה פרנסתו, וכבר בארו לנו רז"ל מעלת המזמור תהלה לדוד שהאומרו ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב וגלו לנו עיקר הטעם בהיותו כולל האותיות והפרנסה האותיות הוא מסודר באלפ"א בית"א והפרנסה שכתוב בו (תהלים קמה) פותח את ידך וגו', והנה הכתוב הזה יכולול את שניהם כי כ"ב אותיות התורה רשומות בו והוא מדבר בענין הפרנסה, ומזה דרשו רז"ל אל נתנה התורה אלא לאוכלי המן, וקבלה ביד חכמים כי כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יבא לעולם לידי חסרון מזונות:(רבנו בחיי,שם)

ב.מדוע נקרא שמו מן ? כל ריחות וכל הטעמים שבעולם

מן הוא - יש אומרים לפי שאותיות מן הם אותיות החוטם, כי כשיסגור האדם החוטם אינו יכול לדבר מ"ם ונו"ן בשפה ברורה, והמן היה בו ריח של כל המאכלים שבעולם אבל בעיניהם לא ראו כי אם זה המן, וקראוהו מן לומר שכשם שב' אותיות אלו אין הברתם ניכרת על ידי סגירת החוטם, כך המן שאין בו כי אם הריח מכל מאכלים בטל שלימותו על ידי סגירת החוטם. 
אמנם רז"ל אמרו שהיה בו גם חוש הטעם מכל מיני מאכל, שהחיך היה טועם בו כל מיני מטעמים, ולכך אמרו איש אל אחיו מן הוא, לשון הכנת מזון, רוצה לומר שהיה בו הכנה לכל מיני מזון שבעולם, ולא נתנו לו עדיין השם המיוחד לו כי לא ידעו מה הוא, גם לא קראוהו עדיין בשם מן רק אמרו ביניהם מן הוא, עד אחר יום השבת ואחר כך כתיב ויקראו שמו מן, 
לפי שבששי ירד לחם משנה וכפול, על כן קראוהו בשם מן, כי המה מן האותיות הכפולות כשתכתוב מ"ם נו"ן.

(כלי יקר, שמות טז,ד)

ג.הכל בה:

בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר:

הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בַּהּ,

דְּכֹלָּא בַּהּ;

(אבות ה,כב)

4.מתיקות התורה- מתוק מדבש - שורשה במן:

וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ:(שמות טז,לא)

כצפיחת. בצק שמטגנין אותו בדבש (רש"י,שם)

5.המן הוא שם קוד לכמות אדירה שהיו צריכים להאכיל בה את עם ישראל במשך 40 שנה-29 מליארד מנות של אוכל

...הרי לדעתי ענין אות המן המופלא שבכל האותות, לפי שהדבר המתמיד הוא יותר מפליא מן הדבר שאינו מתמיד, כי אז לא תעלה על הדעת תחבולה שבה יתכלכל עם שמספרם קרוב לשני מליון אדם במשך ארבעים שנה מלא דבר, כי אם ממזון מחודש שחדשו הבורא להם באויר...  (אמונות ודעות/רס"ג ,הקדמה פרק ו)

אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מְעַכֵּב עַל יָדֶךָ? אָמַר לוֹ: אָדָם אֶחָד יֵשׁ שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרוֹשׁ עַל כׇּל קוֹץ וָקוֹץ תִּילִּין תִּילִּין שֶׁל הֲלָכוֹת.

(מנחות כט,ע"ב)

6. יום ירידת המן הוא היום בו ירדה לעולם תורת הסוד של רשב"י:

לג בעומר- יום ירידת המן:
וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות טז,א)

לפי דאי' במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרי' הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן אם כן היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראויה לעשות לזה זכר טוב.( חת"ם סופר יו"ד סי' רל"ג)

7.המן - כמו התורה- הוא סמל לאחדות ולכן לא ירד מן ביום מחלוקתו של קרח! :

תדע כמה קשה המחלוקת לפני הקב"ה דבמעשה העגל שהיו בשלום לא נפסק המן וכו' ובמחלוקתו של קרח לא ירד באותו יום כאמרם ז"ל ( שבט מוסר פרק לז לר' אליהו איתמרי)

שאמר להם משה בוקר ויודע ה' את אשר לו (במדבר טז ה) כי במן נאמר וילקטו אותו בבוקר בבוקר (שמות טז כא) ואמר להם משה ראו והתבוננו כי מחלוקת זו אינה לשם שמים שהרי בבוקר כאשר תצאו ללקוט את המן לא תמצאו ואז ידע לכם את אשר לו  (שמן ראש לגה"צ רבי אנשיל כץ שליט"א, חלק א ע"מ רי)

(ברכות סד.): "אר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך כו'".

יש טועים שחושבים שהשלום העולמי לא יבנה כ"א ע"י צביון אחד בדיעות ותכונות. א"כ כשרואים ת"ח חוקרים בחכמה, וע"י המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמיתי א"א שיבא לעולם כ"א דוקא ע"י תואר של ריבוי השלום. הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות שיש בחכמה, ויתבררו איך כולם יש להם מקום כל דבר לפי ערכו מקומו וענינו. ואדרבא, הענינים הנראים כמיותרים או כסותרים, כשמתגלה החכמה האמיתית לכל צדדיה יראו שרק ע"י קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדיעות הנראות שונות וכל המקצעות החלוקות, דוקא על ידם יראה אור האמת והצדק, ודעת ד' יראתו ואהבתו, ואור תורת אמת. ע"כ ת"ח מרבים שלום בעולם, מה שהם מרחיבים, מבארים ומילדים דברי חכמה חדשים בפנים מפנים שונים, שיש בהם ריבוי וחילוק ענינים, בזה הם מרבים שלום, שנאמר "וכל בניך למודי ד'" כולם יכירו שכולם, גם ההפכים בדרכיהם ושיטותיהם כפי הנראה, המה כולם למודי ד', בכ"א מהנה יש צד שיתגלה ע"י ידיעת ד' ואור האמת

(עין איה,ברכות ט שסא)

8.המן - לחם בלי פסולת כמו עץ החיים בגן עדן:

הלחם אשר יאכלו בני אדם אחר חטא אדם הראשון הוא מעורב בפסולת ומוץ וסובין, וצריך יגיעה רבה עד שיעשה לחם... ואני ממטיר לכם לחם בלא פסולת וקליפה כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון, וכמו שיהיה לעתיד...(מלבי"ם,שמות טז ד)

טעמו של המן מגיע מ- עץ החיים:

...אך בהם כתיב שהתאוו תאוה, ואמרו מי יאכילנו בשר, שרצו בשר שיהיה להנאת הגוף, ובמן היה באמת טעם כל המינים רק מסטרא דאילנא דחיי שלא להרגיש הנאת הגוף, כמו שהיה האכילה קודם הקלקול של אדם הראשון, ובשבת גם כן כל אכילת ישראל מסטרא דאילנא דחיי שלא לטעם הנאת הגוף רק לענג את השבת, כמו שאמרנו כמה פעמים, שדקדקו בגמרא ואמרו כל המענג את השבת, ולא אמרו כל המתענג בשבת... (פרי צדיק, בהעלותך ח)

9.המן היה בעל מרקם בהתאמה אישית לפי גיל הטועם כך גם בתורה כל אחד מוצא את ההתאמה שלו:

שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָקְט֜וּ וְטָחֲנ֣וּ בָרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן: (במדבר פרק יא פסוק ח)

כתוב אחד אומר הנני ממטיר לכם לחם, 
וכתוב א' אומר וטעמו כצפיחית בדבש, 
ואומר והיה טעמו כטעם לשד השמן, 
כיצד מתקיימין ג' כתובין הללו, בחורים היו טועמין טעם לחם, זקנים טעם דבש, תינוקות טעם שמן. (שמות רבה פרשה כה ג) 

המן נקרא לחם וגם דבש וגם שמן וכולם רמוזים במילה לשד שזה ר"ת לחם שמן דבש (שערי נסים, שמות,עמ קמ)

אָמַר רַבִּי: אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ,

שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ"(תהילים א, ב).

לֵוִי וְרַ' שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי הָיוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי רַבִּי וּמְפַסְּקִים סִדְרֵי מִקְרָא.

נִגְמַר הַסֵּפֶר,

– לֵוִי אָמַר: יָבִיאוּ לָנוּ מִשְׁלֵי,

וְרַ' שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי אָמַר: יָבִיאוּ לָנוּ תְּהִלִּים.

כָּפוּ אֶת לֵוִי וְהֵבִיאוּ תְּהִלִּים.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַמִּקְרָא "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ" פֵּרֵשׁ רַבִּי

וְאָמַר: אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ.

אָמַר לֵוִי: רַבִּי, נָתַתָּ לִי רְשׁוּת לַעֲמֹד.

(ע"ז, יט ע"א)

10.המן היה טוב ליהודים-רע לגוים:

אומות העולם לא היו יכולין לטעום ממנו, שהיה בפיהם כגידין מרין, ומה היו עושים, היו צדין צבי שהיה שותה ממנו וטועמין ממנו מטעמו של מן, והיו אומרים אשרי הגוי שככה לו... (תנחומא הקדום בשלח כב)

"מלכה ושריה בגויים אין תורה - אם יאמר לך אדם: יש חכמה בגוים - תאמן... (ואם יאמר לך אדם) יש תורה בגוים - אל תאמן, דכתיב: מלכה ושריה בגוים אין תורה" (מדרש איכה רבה פרשה ב סימן יג)

סיום: שלשה הדברים שיש בתורה אבל לא התקיימו במן- פת בסלו וצורה

1.המן לא ירד בשבת, לימדו תורה בשבת יש בו מעלה יתרה:

 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָֹה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: {כו} שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: {כז} וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ

(שמות טז כה-כז)

2.המן היה תמיד לאותו יום בלבד- אין םתו בסלו ותורה נשארת אצל הלומד( כל עוד חוזר עליה ואינה מתשכחת):

{דברים ח-טז} המאכילך מן במדבר למען ענותך רבי אמי ורבי אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.

3.למן ל היתה צורה ולתורה צורות רבות- בכתב, בע"פ, בסוד:

וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין אמר אביי הלכך מאן דאית ליה סעודתא לא ליכלה אלא ביממא(יומא עד,ע"ב)
(יומא עד,ע"ב)

אחרית דבר: מה בין לומדי התורה לאוכלי המן ? עם ישראל במדבר כמו התינוק הלומד תורה במעי אימו ולכן עם פטירת משה וכניסתם לארץ גם נשתכחו מהם הלכות:

אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך, אמר לו רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר, ולא כך כתבת בי ומשרתו יהושע בן בון נער לא ימיש מתוך האוהל, מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להורגו, אמר לו הקב"ה לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה... אמר רבי אבהו אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו... (תמורה טז א)

כשעם ישראל היו במדבר הם היו  במצב רוחני גבוה ששם הגשמיות כמעט בוטלה.:אכלו אוכל שנבלע באיברים כאוכל של מלאכים,שתו מבאר ניסית,גדלו עם הבגדים שעליהם...במדבר עם ישראל משול לאותו תינוק כשנוצר במעי אימו שמלאך מלמדו את כל התורה כולה, כולו רוחני...

אך כשעם ישראל עומד להיכנס לא"י הוא עובר מעבר חד: מהעולם הרוחני של המדבר אל העולם הגשמי של א"י..וזה מקביל לאותו תינוק..ושם בא המלאך וסותרו על פיו ומשכחו את התורה בגלל שהוא מתחבר אל הגשמיות.ומכיוון שעם ישראל הרוחני שבמדבר עומד לפני הכניסה לארקץ ישראל- העולם הגשמי ,צריכים לבוא ולצוות באופן מיוחד על קדושת מוצא פי האדם כדי שידע לקדש את גופו
(מדרש אור חדש, הרב חיים דוייטש, פרשת מטות)

סיום:אכילת המן אפשרה לעם ישראל להיות כמלאכים ולקבל את התורה!

יש לדעת, שכל הסיבה שנתן להם הקב"ה מָן במדבר ולא הביא להם משלוחים מאנג'ל, כי הוא רצה שנהיה בדרגת מלאכי השרת לפני מעמד הר סיני – ולמה? אומר האור גדליה רעיון נפלא {פרשת יתרו};

אומרת הגמרא {מסכת חגיגה טז, א} - ששה דברים נאמרו בבני אדם: בשלשה כמלאכי השרת ובשלשה כבהמה. שלשה כמלאכי השרת: יש להם דעת כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת. שלשה כבהמה: אוכלין ושותין כבהמה ופרין ורבין כבהמה ומוציאין  רעי כבהמה.

אומר האור גדליה, הקב"ה עמד להתגלות לעם ישראל במעמד הר סיני. אבל איך אפשר לראות את הקב"ה, הרי נאמר {שמות לג, כ} כִּי לֹֽא יִרְאַנִי הָֽאָדָם וָחָֽי ?!

אמר הקב"ה לעם ישראל: "כדי שתוכלו לראות אותי, אתם חייבים להיות כמלאכים!".

בשלשה דברים אנחנו כבר כמלאכים, אבל יש לנו גם שלושה דברים כבהמות – מה עושים? צריך היה הקב"ה לנתק אותנו מאותם שלשה דברים שאנחנו כבהמות, ורק אז היינו יכולים לראות אותו – ולכן מה עשה?! – נתן לנו לאכל לפני מעמד הר סיני מָן.

נשאלת השאלה - מה זה מָן ?

אומרת הגמרא {מסכת יומא עה, ב} – תנו רבנן: {תהילים עח-כה} לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו... – זה לא מזון רגיל, אלא מזון רוחני!

לכן מי שאכל את המָן, לא היה מוציא רעי כבהמה - והראיה שאמרו ישראל {במדבר כא, ה} וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל, ופירש"י: "בלחם הקלקל. לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלקל. אמרו עתיד המן הזה שיתפח במעינו, כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא" – בכך תוקן הענין של 'אוכלים ושותים כבהמה ומוציאים רעי כבהמה'. 

נישאר "פרים ורבים כבהמות"; אמר הקב"ה: "שלשה ימים לפני מעמד הר סיני {שמות יט, טו} אַֽל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּֽׁה. אם לא ניגשים אל אישה, אז גם לא פרים ורבים כבהמה!"

אם ככה, בשישה דברים היינו דומים למלאכי השרת. לכן יכולנו לעמוד במעמד הר סיני, ולראות את הקב"ה יורד על ההר, כי היינו בבחינה של "שישה כמלאכי השרת".

משמע מכאן, שכל נתינת המן היתה הכנה לקבלת התורה, וכמ"ש חז"ל {מכילתא בשלח יז} – לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן בלבד.

(ברוך שאמר, פרשת עקב, ברכת המזון, הרב ברוך רוזנבלום) 

___________________________________________________________________________

1.לחם ללא יגיעה אפשר ליושבי המדבר ללמדו בנחת ובלא יגיעה במציאות הגשמית

למען אנסננו הילך בתורתי, שלחם זה שלקטוהו בלא יגיעה ועבודה היה עוזר להם ללמוד התורה כמ"ש לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן, ולחם זה היה נקי מפסולת ועכירות כן הזדככו אוכליו מגשמיות ועכירות והתקרבו אל ענין הרוחני, והנפשיי תגבר על החומרי, וכן יתיחס אל השמים שיהיה רוחני והם יקבלוהו מה' ע"י שמרם את התורה ובטחונם בה':

(מלבי"ם,שם)

2.ככל שאדם מתקדש באכילה כך הוא זוכה לתורה:

בפרשת המן. ממטיר לכם לחם מה"ש כו' למען אנסנו כו'. כי כפי מזון האדם כך זוכין לתורה. כפי קדושת המאכל. וז"ש חז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן

(שפת אמת בשלח תרנו)

3.

א"י הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ולקטו דבר יום ביומו כו' . הנה יש להבין הלשון דבר יום ביומו מהו לשון דבר. גם מה שלא יכלו להותיר המן מיום לחבירו. אמנם הנה אמרו רז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. ולהבין דבריהם בזה. נקדים עוד מאמרם לחם אבירים אכל איש זה משה יל"ד הלא כל ישראל אכלו המן ארבעים שנה. אכן הכוונה להם בזה דהנה הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. פי' כל העולם נברא ע"י התורה וכן בכל יום מתחדשים הלכות בב"ד שלמעלה שבהם נברא ונתחדש העולם בכל יום מחדש ועיקר קיום העולם ע"י התורה ותלוי באותן החידושים שמודיעים אותם לבנ"י ולצדיקי הדור שהעולם קיים עליהם. והנה זה הי' ענין המן לחם מן השמים שהוא בא מאורות העליוני' וחיות האלקי שכל צבא מעלה ניזונים ממנו והוא לחם אבירים לחם המלאכים רק כשירד אח"כ נתגשם קצת ונעשה ממנו לחם לפי אכלו אולם הכל ע"י אור התורה העליונה אשר ממנו בא השפע והחיות לכל העולמות והנה כאשר ירד המן שהוא משפע אור התורה כשנתחדש ההלכה לצורך היום וזה לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן כי עם המן ירדה התורה לישראל אמנם הנה לכאו"א מבנ"י יש לו חלק בתורה כמ"ש ותן חלקנו בתורתך אבל למשרע"ה לו יתר שאת ויתר עז כי הוא דגל התורה כולה ולכך אמרו חכז"ל לחם אבירים אכל איש זה משה כי כן הוא לבדו השיג אור התורה העליונה מה שלא השיגו בנ"י זולתו.

(תפארת שלמה על התורה, בשלח)