בין פרשת חוקת לפרשת קרח: מה עניינה של פרה אדומה בסדר הפרשיות

פתיחה: מה לפרשת פרה אדומה בפרשה העוסקת בסוף שנת ה-40 לנדודי המדבר?

{א} וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:  זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹ-וָ-ה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל:(במדבר יט,א-ב)

1.מקצתה נאמרה כבר במרה עוד קודם מתן תורה:

וַיִּצְעַק אֶל יְ-הֹ-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָֹ-שה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ(שמות טו,כה)

שם שם לו. במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת, ופרה אדומה,  (מ) ודינין (סנהדרין נו:):(רש"י,שם)

2.כולה נאמרה בהקמת המשכן בר"ח ניסן בשנה השנית שהרי לא יכלו להיכנס למשכן כשהם טמאי מתים:

דאמר רבי לוי:שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, ואותן פרשיות נכתבו במגילות נפרדות מפני שהוצרכו לאותו יום, ואף אחר כך שהשלים משה את התורה, לא היה כותבה כסדר אלא משלים את החסר שבין מגילה ומגילה, ולכן כל התורה נקראת "מגילה ".

ואלו הן שמונה הפרשיות שנאמרו ונכתבו ביום שהוקם המשכן:

א. פרשת כהנים שבפרשת "אמור", שנאמרו בה כמה הלכות כהנים: "לא יטמא", "את אלה לא יקח [ישא] ", "מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב"; ונאמרה פרשה זו ביום זה, מפני שבו התחילו הכהנים להקריב, והוצרך להודיע את קדושתם.

ב. ופרשת לויים שבפרשת "בהעלותך" [במדבר ח ה]: "קח את הלויים מתוך בני ישראל וטהרת אותם"; ונאמרה בו ביום, מפני שהחלו הלויים לשיר במשכן באותו יום.

ג. ופרשת טמאים שבפרשת "בהעלותך" [במדבר ט ו]: "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא", ונאמרה פרשה זו משום הפסח הקרב ובא.

ד. ופרשת שילוח טמאים שבפרשת "במדבר" [ה ב]: "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש"; ונאמרה פרשה זו משום שבאותו יום הוקבעו שלש מחנות: מחנה שכינה, מחנה לויה ומחנה ישראל.

ה. ופרשת "אחרי מות", היא פרשת [ויקרא טז א]: "דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת", ואף שעיקרה של פרשה זו היא ביום הכפורים, מכל מקום נאמרה פרשה זו בו ביום, מפני שמתו בני אהרן באותו יום משום ביאה שלא לצורך, לכן נאמרה האזהרה שלא יבא אהרן בכל עת באותו יום.

ו. ופרשת שתויי יין שבפרשת "שמיני" [ויקרא ה ב]: "יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד".

ז. ופרשת נרות שבפרשת "בהעלותך" [במדבר ח ב]: "בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".

ח. ופרשת פרה אדומה שבפרשת "חוקת" [במדבר יט ב]: "דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום".

(גיטין ס, ע"א-ע"ב, חברותא)

חלק א: פרשת חוקת ממוקמת בציר הזמן בשנת הארבעים ומה למצוות פרה אדומה דווקא אז? בגלל הכניסה לארץ וטומאת המתים

1. פרשת פרה אדומה וטהרת טמאי מת

2. מות מרים הנביאה

3. חטא מי מריבה והסלע

4. השליחות למלך אדום והסירוב למעבר בארצו

5. מות אהרן הכהן בהר ההר ומינוי אלעזר בנו

6. המלחמה במלך ערד והחרמת עריו

7. חטא המתלוננים, עונש הנחשים הבוערים ותיקון נחש הנחושת

8. מסעות בני ישראל ושירת הבאר

9. המלחמה בסיחון מלך האמורי וכיבוש ארצו

10. המלחמה בעוג מלך הבשן וכיבוש ארצו

1.פטירתה של מרים מציינת את סוף עידן מתי המדבר ותחילת הכניסה לארץ:

א.לפי כל הפרשנים- בשנת ה-40:

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:(במדבר כ,א)

כל העדה. עדה השלמה, (כ) שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים:(רש"י,שם)

בחדש הראשון. בשנת הארבעים והנה אין בתורה כלל שום מעשה או נבואה רק בשנה הראשונה בשנת הארבעים(אבן עזרא,שם)

ותמת שם מרים – בחדש הראשון שלסוף ארבעים שנה, שהרי מת אהרן אחריה בחדש החמישי בשנת ארבעים לצאת בני ישראל, כדכתיב בפרשת אלה מסעי (במדבר ל״ג:ל״ח).(רשב"ם,שם)

כל העדה מדבר צן – עדה שלמה, שכבר מתו דור המדבר ועתה באו הבנים אל ארץ כנען בחדש הראשון, ושנת הארבעים היה. ודע שאין בתורה כלל שום מעשה או שום נבואה רק בשנה ראשונה ובשנת הארבעים.(רבנו בחיי,שם)

ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחדש הראשון וגו׳ עד וישלח ישראל מלאכים מקדש. זכר הכתוב שבאו כל עדת ישראל מדבר צין. ואין ספק שהיה כל זה אחרי שמתו כל אנשי המדבר ונשארו בניהם העתידים להכנס לארץ.(אברבנאל,שם)

ב.הוכחה לכך שהיה בשנת ה-40: נאמר ותמות ואח"כ ותקבר שלא כמו כל מתי המדבר שקודם כרו קברם בכל שנה בט באב:

שכלו מתי מדבר. דתניא כל ארבעים שנה שהיו במדבר בכל ערב תשעה באב היה הכרוז יוצא ואומר צאו לחפור והיה כל אחד ואחד יוצא וחופר לו קבר וישן בו שמא ימות קודם שיחפור ולמחר הכרוז יוצא וקורא יבדלו חיים מן המתים וכל שהיה בו נפש חיים היה עומד ויוצא וכל שנה היו עושין כן ובשנת ארבעים שנה עשו ולמחר עמדו כולן חיים וכיון שראו כך תמהו ואמרו שמא טעינו בחשבון החדש חזרו ושכבו בקבריהן בלילות עד ליל חמשה עשר וכיון שראו שנתמלאה הלבנה בט''ו ולא מת אחד מהם ידעו שחשבון חדש מכוון וכבר מ' שנה של גזרה נשלמו קבעו אותו הדור לאותו היום יו''ט:
(רש"י, תענית,ל,ע"ב)

"ותמות שם מרים ותקבר שם" (כ', א')
מדרש: "מלמד שכלו מתי מדבר"
מה פשטת של דברים אלו? ברם הרי אמרו חכמינו שבימי היות בני ישראל במדבר היו חופרים להם קברים בכל תשעה באב ולנים בתוכם, למחר היו מהם נשארים מתים ומהם קמים וחוזרים לבתיהם. כך היו נוהגים עד אשר מתו כל אנשי דור המרגלים אשר נגזר עליהם למות במדבר. יוצא איפוא שבמדבר היתה תמיד הקבורה קודמת למיתה. וכיון שנאמר  כאן תחילה "ותמת" ואחר כך ו"תקבר" הרי מכאן ראיה שכבר כלו מתי מדבר ולא היו עוד מקדימים קבורה למיתה. (שני המאורות)

(מלוקט מתוך ספר "מעינה של תורה", מזוכר גם בספר הפרשה לדורותיה פרשת חוקת /הרב אברהם קורמן)

וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ(במדבר לג,לח)

2.הסבר על דרך הפשט: 

לפני הכניסה לארץ וכיבושה , יש צורך לחזור על פרשת פרה בגלל טמאי המתים שיהיו במלחמות הקרבות ובאות.המלחמה עם סיחון,עם מדיין, ומלחמות יהושע בארץ כנען.

שאלת ביניים? מה קרה במשך 38 שנה במדבר מהשנה השנית ועד שנת הארבעים? אין זכר בתורה

 וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם: וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֵלַי לֵאמֹר:(דברים ב,טז-יז)

וידבר ה' אלי וגו'. אבל משילוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפ' (זו) וידבר, (א) אלא ויאמר, ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים, לא נתיחד עמו הדבור בלשון חבה פנים אל פנים וישוב הדעת, ללמדך שאין השכינה שורה על הנביאים, אלא בשביל ישראל:  (רש"י,שם)

אפשר שפרשת קרח היא שגרמה להסתלקות הדיבור למשך שלושים ושמונה שנים, בעיקר בגלל הערעור שהיה בה על אמיתות נבואת משה שכל תורת ה' תלויה בה. שמא המשיך הדיבור אל משה באותן ל"ח שנים באוהל מועד שמחוץ למחנה, וכפי שהיה אחרי חטא העגל (ראו שמות ל"ג, ז-יא) אך דבר לא נכתב על כך בתורה, משום שהעם לא זכה לשמוע את דברי ה' בשל הערעור על נבואת משה רבנו.

(כי קרוב אלי, במדבר, הרב יעקב מדן, ע"מ 405)

___________________________________________________________________________

חלק ב: סמיכות פרשת פרה לפרשת קורח

0.עניין טהרת המתים הרבים בפרשת קרח:

אפשר שנכתבה כאן בעקבות המגפה הגדולה שפרצה בעם בעקבות מעשה קרח. במגפה היו כחמישה עשר אלף הרוגים יחד עם עדת קרח, והיא חייבה כמעט את כל העם להיטמא כדי לטפל במתים ולקברם. לצורך כל העם נכתבה פרשת פרה אדומה כאן, בעת שהיה בה צורך גדול למעשה.

(כי קרוב אלי, במדבר, הרב יעקב מדן, ע"מ 389)

1.מה לקרח ולפרה אדומה

מה ראה קרח לחלוק על משה? פרשת פרה אדומה (מדרש פליאה)

1.פשט: אם מצוות פרה נוהגת דווקא באלעזר הרי שזה נתן לקרח רוח גבית לערער על היות אהרון כהן גדול:

ייתכן כיוון שראה קרח שבפרה אדומה צוה הקב"ה (הקדוש ברוך הוא) דמצותה באלעזר ולא באהרן, וכתב רש"י בשם ר"מ (רבי משה) הדרשן הואיל ואהרן חטא ואע"כ (ואף על פי כן) מוכח שחטא אהרן והוא היה משבט לוי שלא חטאו בעגל וע"כ (ועל כן) חשב א"ע (את עצמו) יותר ראוי מאהרן וזה השיאו לחלוק על אהרן. (אמרות ה',שם)


2.רמז:קרח השתמש בטלית שכולה תכלת כמו שהפרה חייבת להיות כולה אדומה

א.בעלי אותו ערך בגימטריה קטנה:

קורח: ק (100 -> 1) + ו (6) + ר (200 -> 2) + ח (8) = 17. צמצום נוסף: 1 + 7 = 8.
פרה אדומה:
פרה: פ (80 -> 8) + ר (200 -> 2) + ה (5) = 15. (1 + 5 = 6).
אדומה: א (1) + ד (4) + ו (6) + מ (40 -> 4) + ה (5) = 20. (2 + 0 = 2).
נחבר את המילים: 6 + 2 = 8.

ב.הקשר בין טלית שכולה תכלת לפרה שכולה אדומה כקשר הופכי:

תכלת: מייצגת את השמיים, את הכיסא האלוקי ואת הקדושה הנשגבת שמושכת את האדם כלפי מעלה. זוהי ה"קדושה" שקורח התיימר להשיג בדרך של שררה והתנשאות ("כי כל העדה כולם קדושים").

אדום: בספרות המדרש, אדום מזוהה עם עשו, עם העולם החומרי, עם הדין, ולעיתים גם עם הצדדים היצריים של האדם.

הרמז: בעוד קורח ניסה להשתמש ב"תכלת" (קדושה) כדי להצדיק את ה"אדום" (השררה והחומריות שלו, המשתקפים במחלוקתו ובבקשת הכהונה), הפרה האדומה עושה את ההפך: היא לוקחת את ה"אדום" (הבהמה האדומה, החומר) ומזככת אותו עד שהוא הופך לאמצעי לטהרה עליונה. היא הופכת את ה"אדום" למקור של תיקון

טלית שכולה תכלת: קורח טען בטיעון "לוגי" – אם פתיל אחד של תכלת פוטר (מביא את הקדושה לטלית), קל וחומר שטלית שכולה תכלת אמורה להיות פטורה מהוספת חוטי ציצית נוספים. הוא ניסה לכפות את ההיגיון האנושי על מצוות התורה.

פרה אדומה: מוגדרת כ"חוקה" – גזירה שאין לה טעם בשכל האנושי ("היא מטמאת את הטהורים ומטהרת את הטמאים").

הרמז: קורח ביקש להפוך את התורה למערכת של "סברה" (היגיון), בעוד שהפרה האדומה מלמדת שהתורה בנויה על "חוקה" – התבטלות מוחלטת לרצון האלוקי גם במקום שבו השכל אומר אחרת. חז"ל מציינים (במגלה צפונות ובמדרשים נוספים) שקורח השתמש בטיעוניו בדומה לטענות של אומות העולם והשטן נגד מצוות הפרה האדומה.


3.דרש: אם פרה אדומה מכפרת על חטא העגל("תבוא האדם ותקנח צואת בנה") אז לבכורות יש שום טענה לזכותם לחזור לשרת בקודש

ויקח קרח וגו' (טז א) במדרש איתא, מה ראה קרח לחלוק, פרה אדומה ראה. ותמה. ונראה לפרש ובהקדם דאיתא ברבינו בחיי ובמדרשים שהיה קרח בכור, וכן כל אלו שהיו עמו היו בכורים, וטענתם היתה שלהם מגיעה הכהונה מפני שהם הבכורים והכהונה לבכורים. ברם יש תשובה על טענתם, שהרי כאשר חטאו בנ"י (בני ישראל) בעגל נדחו הבכורים מן הכהונה ע"י (על ידי) שחטאו, ועברה הכהונה לשבט לוי שהם לא חטאו בעגל, ולכן לא יצאו קרח ועדתו לחלוק על משה אפילו שהיו בכורים מפני שנדחו ע"י (על ידי) חטא העגל. אבל אחר שראה פרה אדומה שבאה לכפר על חטא העגל כדאיתא תבוא ותקנח צואת בנה, סבר קרח שכעת תחזור הכהונה לבכורים, ולכן יצא לחלוק על משה, ושפיר שרק כשראה פרה אדומה נחלק על משה.

(נחלת עזריאל,שם)

4.סוד: קרח היה בטוח שפרה אדומה מתקנת את חטא העגל ולכן פסקה זוהמתן והגיעו לעולם התיקון

עוד יש לפרש עפ"י מש"כ בספרים הק' דלעתיד לבוא יתעלה קרח ויהיה כהן גדול צדי"ק כתמ"ר יפר"ח ס"ת קר"ח והוא סבר שכבר הוא עולם התיקון והנה במתן תורה פסקה זוהמתן כעין עולם התיקון רק ע"י העגל חזר ועל כן כאשר ראה פרשת פרה אדומה שהוא תיקון על חטא העגל אם כן חזר לעולם התיקון וא"כ מגיע לו הכהונה ראה עוד מזה לפ' חקת במדור על ברית מילה ובזה י"ל עינו הטעתו ר"ל תיקון העינים כידוע מהבני יששכר תמוז א ל עיני עיני יורדה מים ולעתיד לבוא כתיב ישעי' נג ח כי עין בעין יראו וגו' 

(יצב אברהם/אברהם צבי גיצלר, ע"מ פ)

סיום: פרשת חוקת מלמדת אותנו להתייחס אל התורה כאל חוקה מאת הקב"ה - גם כשאנחנו חושבים שמבינים אותה כדי שלא ניפול לבור שנפל בו קרח שהיה פיקח או להבדיל לטעויותיו של שלמה המלך,החכם באדם:

וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה,  (ת) עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, אמר, בשבילו אני נמלט, וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש, שנאמר כל אלה בנים להימן (דברי הימים-א כה, ה), אמר, אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט. אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה. (תנחומא ה):(רש"י,במדבר טז,ז ד"ה רב לכם בני לוי)

ואמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם כתיב (דברים יז, יז) לא ירבה לו נשים אמר שלמה אני ארבה ולא אסור וכתיב (מלכים א יא, ד) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו וכתיב (דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב וכתיב (מלכים א י, כט) ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו':(סנהדרין כא ע"ב)

___________________________________________________________________________________

פתיחה:מדוע שלמה - החכם מכל אדם- לא הגיע אל סוד הפרה ומשה דווקא נתגלה לו סודה?

א.שלמה- החכם באדם- לא החכים לדעת סודה:

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה וגו', רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (קהלת ז, כג): כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי, כְּתִיב (מלכים א ה, ט): וַיִתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, מַהוּ (מלכים א ה, ט): כַּחוֹל, רַבָּנָן אָמְרֵי נָתַן לוֹ חָכְמָה כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, א): וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם וגו'...

(מלכים א ה, יא): וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם, אָדָם הָרִאשׁוֹן מֶה הָיְתָה חָכְמָתוֹ, אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶם (בראשית א, כו): נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ, אָמְרוּ לְפָנָיו (תהלים ח, ה): מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ. אָמַר לָהֶם אָדָם שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִבְרֹאת חָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁלָּכֶם, מֶה עָשָׂה כִּנֵּס כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף וְהֶעֱבִירָן לִפְנֵיהֶם, אָמַר לָהֶם מַה שְּׁמוֹתָן שֶׁל אֵלּוּ, לֹא יָדְעוּ, כֵּיוָן שֶׁבָּרָא אָדָם הֶעֱבִירָן לְפָנָיו אָמַר לוֹ מַה שְּׁמוֹתָן שֶׁל אֵלּוּ, אָמַר, לָזֶה נָאֶה לִקְרוֹת שׁוֹר, וְלָזֶה אֲרִי, וְלָזֶה סוּס, וְלָזֶה חֲמוֹר, וְלָזֶה גָּמָל, וְלָזֶה נֶשֶׁר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, כ): וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת. אָמַר לוֹ וְאַתָּה מַה שְּׁמֶךָ, אָמַר לוֹ אָדָם, לָמָּה, שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי מַה שְּׁמִי, אָמַר לוֹ ה', לָמָּה, שֶׁאַתָּה אָדוֹן עַל כָּל הַבְּרִיוֹת, הַיְינוּ דִּכְתִיב (ישעיה מב, ח): אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי, הוּא שְׁמִי שֶׁקָּרָא לִי אָדָם הָרִאשׁוֹן, הוּא שְׁמִי שֶׁהִתְנֵיתִי בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי, הוּא שְׁמִי שֶׁהִתְנֵיתִי בֵּינִי לְבֵין בְּרִיּוֹתַי...

אָמַר שְׁלֹמֹה עַל כָּל אֵלֶּה עָמַדְתִּי וּפָרָשָׁה שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה חָקַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי {קהלת ז, כג}: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. (במדבר רבא, יט,ג)

שלמה לא הצליח לחקור את עומק סודה באף ענף של פרד"ס התורה:

ואיתא במדרש תנחומא (חוקת ו) :על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכה והיא רחוקה ממני.ויש להקשות: למה נקיט שלש לשונת שהם חקרתי ושאלתי ופשפשתי ועוד יש להקשו על אומרו "אמרתי אחכמה" ודי לומר והיא רחוקה ממני.ונ"ל בס"ג דישוע בתורה יש ארבעה חלקים שהם פרד"ס וכל דבר חוק אי אפשר להשיגו בחלק הפשט יען כי הפשט הוא החוק עצמו ומה ישיג בו דאם אין בפשוטו תימה אין זה חוק ואם ישנה הפשט שלו - אם כן זה נכנס בחלק הדרש או הרמז ואין זה פשט על כן אי אפשר להשיג טעם וישוב חעניין פרה אדומה בחלק הפשט.אבל יש תקוה לפרש לה בדרך רמז או בדרך דרש או בדרך סוד כי הגם שהיא חוק בדרך הפשוט ששבה ישתנה עניינה בדרך רמז או דרש או סוד וימצא בהם ישוב לדברים שבה.אמנם שלמה המלך ע"ה יגע למצוא טעם וישוב לדברים של פרה אדומה ועניינה בדרך רמז ובדרך דרש ובדרך סוד ולא מצא בכל אלה הדרכים טעם לדברים ועניינה( עוד יוסף חי, פרשת חוקת)

ב.רק משה יודע את הסוד:

וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לְךָ אֲנִי מְגַלֶּה טַעַם פָּרָה, אֲבָל לְאַחֵר, חֻקָּה. דְּאָמַר רַב הוּנָא כְּתִיב (תהלים עה, ג): כִּי אֶקַח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט, וּכְתִיב (זכריה יד, ו): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן, יקפאון כְּתִיב, דְּבָרִים הַמְכֻסִּין מִכֶּם בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲתִידִין לִהְיוֹת צוֹפִים לָעוֹלָם הַבָּא, כְּהָדֵין סַמְיָא דְּצָפֵי, דִּכְתִיב (ישעיה מב, טז): וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ

(במדבר רבה, יט,ו)

5.מעשה קרח היה על בסיס הנפילה של אהרון בחטא העגל ומצוות פרה שנתנה כבר במרה עוד לפני חטא העגל קיבלה מימד נוסף בעקבות החטא:

במרה חוו בגופם את שורש ההיפוך וחוסר היכולת לעמוד על ההגיון בגזרות ה' ולכן זה הזמן להודיעם מצוות פרה:

שם שם לו חק ומשפט - זה פרה אדומה, שכשם שזה המר ממתיק המרים, כך פרה אדומה מטהרת הטמאים ומטמאה הטהורים, שם בגימטריא פרה אדומה. (בעל הטורים, שמות טו כה)

לקרב אל שכלם במופת, שאף על פי שהפרה מטמאה כל העוסקים בה, תוכל לטהר, שהרי העץ היה סם המות, כמאמר חז"ל, מכל מקום מתקו המים ממנו.אם כן, לאחר כן כשנצטוו על הפרה קיבלו ברצון( דבק טוב, שמות טו, כה)

אילולי חטאו בעגל יתכן ומצוות פרה היתה מקבלת עומק אחר, משמעות אחרת ולא היתה תלויה בחטא העגל אלא מחברת את עם ישראל אל עומק חוקי התורה כולה (ענ"ד)

2.למה רק משה ידע את סוד הפרה?

משה שייך למהות של פרה אדומה:

ולפי האמור יובן מה שנתגלה למשה טעם פרה ולאחרים חוקה, כי מדתו של משה שאמרנו לעיל שהוא למעלה מכל ההפכים שבמדות כנ"ל באריכות מחמת עוצם ביטולו להשי"ת והוא בעודו בגוף נמי היה כמו נשמה ועל כן יש לו שייכות לפרשת פרה אדומה מה שאין כן לזולתו בעוד הנשמה מלובשת בגוף, עד לעתיד שיתגלה טעם פרה גם לזולתו. ולפי זה יש לומר דהא דנתגלה למשה טעם פרה היינו לאחר מחלקותו של קרח, ויצאה לפועל מעלת משה שהוא נעלה מכל מדה כנ"ל.(שם משמואל חוקת תרע"ד)

משה רבנו היחידי שהשיג את סוד הפרה כי הוא היחידי שעבר בין החיים לצוות ומהמוות לחיים - במעמד הר סיני כשעלה לשמים וירד משם חזרה אל העולם הזה. לכן הוא יכול להבין סודה דרך החוויה שעבר ולא דרך החכמה ששלמה ניסה להשיג  כלפיה(ענ"ד)

3.למה רק משה ידע את סוד הפרה?

משה שייך למהות של פרה אדומה:

ולפי האמור יובן מה שנתגלה למשה טעם פרה ולאחרים חוקה, כי מדתו של משה שאמרנו לעיל שהוא למעלה מכל ההפכים שבמדות כנ"ל באריכות מחמת עוצם ביטולו להשי"ת והוא בעודו בגוף נמי היה כמו נשמה ועל כן יש לו שייכות לפרשת פרה אדומה מה שאין כן לזולתו בעוד הנשמה מלובשת בגוף, עד לעתיד שיתגלה טעם פרה גם לזולתו. ולפי זה יש לומר דהא דנתגלה למשה טעם פרה היינו לאחר מחלקותו של קרח, ויצאה לפועל מעלת משה שהוא נעלה מכל מדה כנ"ל.(שם משמואל חוקת תרע"ד)

משה רבנו היחידי שהשיג את סוד הפרה כי הוא היחידי שעבר בין החיים לצוות ומהמוות לחיים - במעמד הר סיני כשעלה לשמים וירד משם חזרה אל העולם הזה. לכן הוא יכול להבין סודה דרך החוויה שעבר ולא דרך החכמה ששלמה ניסה להשיג  כלפיה(ענ"ד)

והנה הא דטעם פרה נעלם הוא מפני ששרשה גבוה מאד, כידוע, ועל כן משה ששרשו נמי גבוה ולמעלה מכל ההפכים הוא השיג טעם פרה, ובכן יש לומר שזה נשתכר על ידי חלוקתו של קרח עליו כנ"ל, למה הוא הכל יחדיו כהן ולוי ומלך, לזה נתגלה לו טעם פרה שאין אפשר לבשר ודם לידע אם לא מי שהוא גבוה מכל הפכים, ועל כן שפיר נסדרה פרשת פרה אחר פרשת קרח... (שם משמואל, חקת תרע"ב)